ליאור
אם אני מפנים את הסטיגמות על אנשים עם רגישות נפשית – אני דופק את עצמי
אפשר לחיות טוב עם רגישות נפשית.
ליאור חגג לאחרונה את יום הולדתו ה-38 עם אשתו ושני ילדיו המקסימים. הוא מדריך בקיר טיפוס, יועץ חינוכי, מתנדב בקהילה ועוזר לקשישים. הוא חי בקיבוץ עירוני שחבריו עוסקים בפעילויות חינוכיות וחברתיות.
בילדותו ליאור היה ידוע כילד בעל שמחת חיים, שובב ומצחיק, אך לאחר שאביו התאבד כשליאור היה בן 9, איבד ליאור את שמחת חייו והחיוך ירד מפניו. הוא זוכר שצחק לראשונה רק בגיל 15, ובגיל 17 אובחן עם הדיכאון הראשון.
זו הייתה איזושהי הקלה לדעת מה אני מרגיש ואיך קוראים לזה, שיש שם לתחושות האלה.
הוא פנה לקבל עזרה, ובעזרת כלים שונים שרכש במהלך השנים כמו פסיכולוגיה קוגניטיבית, פסיכולוגיה חיובית וטיפול תרופתי, למד לזהות את הדיכאון בשלביו הראשונים.
אני חושב שעד גיל 30 או 31 חייתי די בסבבה עם הרגישות הנפשית שלי, עם לימודים, עבודה, משפחה.
אך כשהכל נראה טוב, איבד ליאור את אחד מחבריו הטובים בתאונת טיפוס, דבר שהביא אותו לרגרסיה קשה ואף לאשפוז טראומתי במיוחד.
הפעילו עלי אלימות ואמרו שאני משוגע ושאני לא יכול לסמוך על עצמי. יצאתי משם שבר כלי ומפורק. חלק מהשיקום ומההחלמה שלי היה בגלל האשפוז הטראומתי ולא בגלל המחלה שלי, לא בגלל הדיכאון או המאניה, זו הייתה טראומה מהאשפוז. הייתי צריך לחזור להאמין בעצמי כבן אדם ולא כאיזה מחלה, דיאגנוזה של משוגע.
הוא עבר קורס IMR (תוכנית ניהול מחלה והחלמה) בקלאבהאוס במטרה לעזור לעצמו לצאת מטראומת האשפוז והסטיגמה העצמית שחווה, ובמהלכו הבין שהוא תוקע לעצמו מקלות בגלגלים בגלל הסטיגמה העצמית.
יש כל מיני דברים שהחברה חושבת, אבל אם אני חושב אותם על עצמי אז אני דופק את עצמי ומפחד מהצל של עצמי.
ליאור הבין שהוא לא רוצה להיות מוגדר רק על ידי האבחנות שלו. הוא מאמין שצריך לראות את האנשים כבני אדם שלמים, כמכלול ולא כרשימת תסמינים. הוא החל בלימודי תואר שני בבריאות נפש קהילתית, עובד כמדריך שיקום ופעיל חברתי בכמה מסגרות, ועוזר לאנשים להתמודד עם החוויות הנפשיות שלהם.
לכולנו יש רגישות נפשית, זה איזשהו ספקטרום שאנחנו חיים עליו, וטריגרים חיצוניים יכולים להביא את כולנו למשברים נפשיים. חשוב בתוך כל זה להגיד 'זה נורמלי להיות לא נורמלי לפעמים' וחשוב לפנות ולבקש עזרה כשצריך.
מעבר לעזרה המקצועית, אחד הדברים שעוזרים לליאור הוא הקבלה והתמיכה שהוא מקבל מהמשפחה ומהסביבה הקרובה. יחד הם בנו את "צוות ליאור" שעוזר לו בעת הצורך ומונע ממנו להגיע לקצוות המסוכנים של המחלה.
חשוב שאנשים ימצאו לעצמם את 'התרופות האישיות שלהם' - הדברים שעושים להם טוב, אם זה זמן עם המשפחה או עם חברים או אפילו זמן לבד, אם זה נגינה, פעילות גופנית. יש מגוון רחב של דברים שיכולים לעזור לכל אחד ואחת מאיתנו וחשוב שנהייה מודעים אליהם ונפתח לעצמנו כאלה.
