עמרי

בזמנו, אצל עמרי הדבר התבטא בחוסר יכולת לראות את העתיד הקרוב או הרחוק, אובדן אמון באנושיות, ואגרסיביות קשה במילואים שהחלה לזלוג לחיי היום-יום.

כשעשיתי מילואים, בכל פעם שלבשתי מדים, כל מהות האדם החביב שבי נמחקה והתלבשה מהות חדשה, קצרה, אגרסיבית. ריח המדים היה מכווץ אותי, פיזית. זה כאילו הלבישו אותי בעור אחר.

אחרי שנים עמרי פגש את האשה שלימים תהיה אשתו. מכך שלא ראה עתיד, היוזמה היתה שלה. כעבור שנתיים היא הרתה את בנם הבכור. במהלך ההיריון נוצר סיבוך, בגינו היא שהתה כארבעה חודשים בבית החולים, במהלכם ילדה את בנם בניתוח מציל חיים.

עמרי התמסר לביתו ולמשפחתו, אך הזניח את עצמו ולא טיפל בעצמו, מה שיצר עם הזמן פערים בינו לבין בת זוגו והם התגרשו.

בעקבות האירועים המטלטלים שעבר, והעבר הלא פשוט, הוא חלה במאניה דיפרסיה.

הגירושין היו לי שבר מאוד מאוד גדול, התחום בו עסקתי הפך ללא רלוונטי באחת, ובעצם, כל הקרקע מתחת הרגליים שלי נשמטה. לא עבודה ולא בית. שנה וחצי אחרי הגירושין חטפתי מאניה מטורפת כשאני לא באמת מבין שזה מה שאני חווה. היא הלכה והקצינה מרגע לרגע. זה התבטא בקוצר רוח, בכעס, בתשוקה, בפיזור. אני מתאר מאניות כמשהו שמשאיר אחריו שדות חרוכים.

לאחר אשפוז פסיכיאטרי ארוך ודרך שעבר, עמרי החל לעבוד בתחום בריאות הנפש. הוא הבין שתרומה לחברה מתוך ההתמודדות האישית שלו היא הייעוד שלו.

בהמשך הקים פרויקט גינון שיקומי ואז החל לעבוד כיועץ עסקי שיקומי ב"תכנית יוזמה." במקביל לתחילת עבודתו, נולדה בתו השנייה.

בתשע השנים האחרונות ליוויתי מתמודדים להקמת עסקים. עברנו יחד תהליכים משמעותיים. כיום אני עמית מומחה בתכנית יוזמה, מנהל את קהילת 'עושים נפשות- חוכמת דרך', חבר בוועד המנהל של 'נפשות' ובוועד המנהל של 'לשמ"ה – לשילוב מתמודדים והעצמה בבריאות הנפש'.

למרות הקשיים שעבר, עמרי בחר שלא ליפול, אלא להשפיע על מתמודדים מתוך הידע וניסיון החיים שלו.

ההכרה בכך שאני לא מושלם ושאני עלול לפגוע ולטעות ושיש לי אפשרות לזכות את עצמי ואת האנשים שסביבי בסליחה, השיבה לי את האמונה באנושיות שבי.