יקין
יקין
אתם הטובעים מתחת למים ולא יודעים איך לשחות, דעו, אתם לא לבד
כשתכנסו לחנות הפרחים הגדולה ותגלו מאחורי הסידור המרהיב את השוזרת המוכשרת והמאושרת, לא תוכלו להאמין שיש פעמים שהיא מרגישה בדיוק הפוך.
לפני חודש האור נדלק והייתי רואה את כל העולם בדמיון ובצבעים באמונה ובשמחה. ומישהו כיבה את האור ועכשיו אני רואה את הכל שחור.
בגיל 4 חוותה יקין חווית נטישה קשה, שמלווה אותה עד היום. ההתמודדות הקשה הביאה להתפרצות מאניה דיפרסיה, אבחנה שהגיעה לאחר שנים של חוסר אבחון ואבחנות מוטעות.
בשנים הראשונות, כאשר יקין שיתפה אחרים במה שעובר עליה, היא הרגישה שהיא נתקלת בחוסר הבנה. חבריה טענו שהיא נשלטת על ידי מצבי רוח וכי באפשרותה לשלוט על זה. הם אמרו שגם להם יש רגעים עצובים וזה לא נורא, היא יכולה להתמודד כמו כולם. משפחתה הציעה לה סגולות שונות והנחתה אותה כמוסלמית דתיה להתפלל.
אנשים לא מבינים שזה לא אומר שאתה לא חזק. אבל אתה היית חזק הרבה זמן וזה לוקח את כל הכוח שלך שאתה מנסה לקום ליום חדש ולחיות עם אותו כאב ועם אותה טראומה.
עם הזמן יקין הבינה כי מוטב שתשמור את רגשותיה בסוד, והחלה לעטות על עצמה מסכה של אדם קשוח ללא רגשות. בתוכה סערו הרגשות, אך היא לא נתנה לסובביה אפשרות לדעת על כך.
אני בכלל הפסקתי לשתף. אנשים חושבים שאני בן אדם 'מודי.' כשאני אומרת להם שיש לי הפרעה דו קוטבית ואני עכשיו בדיכאון, הם עונים: בסדר, אנחנו לא שונים, לכולנו יש את הזמן העצוב שלנו. אני חושבת שאם היו סביבי האנשים הנכונים, לא הייתי מגיעה למצב הזה. הרגשתי שהם לא נותנים לי לשתף מה שאני באמת עוברת, שאני תמיד צריכה להיות מצחיקה ולחיות מאחורי מסכה.
לצד ההתמודדות והכאב, פיתחה יקין נפש אומנותית והחלה ליצור יצירות מרהיבות. הוריה ומשפחתה טענו שיש לה כוחות מיוחדים לשנות דברים בעולם, אך היא הרגישה שנפשה כלואה בכלוב וידיה כבולות.
אני רוצה לשנות, אני רוצה לעזור לאנשים, אני רוצה לעשות המון דברים, אבל אני לא יכולה לעשות כלום כי אני מרגישה בפנים כאילו כלואה בכלוב של ארבע דלתות סגורות. אני תמיד בורחת אבל אני לא יודעת לאן, אני יכולה לברוח מעצמי.
המפנה הגדול התרחש באחת הפעמים שיקין אושפזה וברחה לביתה. לאחר כמה ימים פגשה בחורה שראתה אותה בבית החולים ושאלה מה גרם לה לברוח. יקין אינה יכולה להסביר מדוע, אבל היא בחרה לשתף. הבחורה ענתה לה שהיא יודעת על מה מדובר, אחיה התמודד עם אותו הדבר וזה מה שהכי קשה לה. פתאום, כשיקין נתקלה בהבנה ובהזדהות, החליטה שעד כאן, היא פורצת את מעגל השתיקה.
כולנו חווים זמן בו אנו מרגישים חלשים מאוד. אבל אנחנו צריכים לשתף את החולשות שלנו עם האדם הנכון.
יקין הגיעה להבנה כי רק אדם שמכיר את הכאב יוכל להבין את המתמודד האחר והחליטה לספר לעולם את סיפורה ולהפסיק לשתוק כדי לתת לאחרים את אותו הכוח שהיא קבלה מאז אותה שיחה.
אף אחד לא מבין את הכאב של השני, חוץ מהאדם שעבר אותו. הכאב תמיד נותן לנו להרגיש אחרים.
